<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימנים ע"ט—פ"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
וש"צ מוציא שאינו בקי השומע ועונה אמן על כל ברכה וברכה. אבל הבקי אינו יוצא אלא בתפלת עצמו. ובר"ה וי"ה של יובל מוציא אף הבקי כן דעת הרמב"ם ז"ל וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל. והטעם לפי שהן ברכות ארוכות ואין רוב העם יכולין לכוין לבם כש"צ לפי' הרוצה לסמוך על תפלת ש"צ הרשות בידו. ויחיד שלא ברך אין חברו מברך לו אפי' בר"ה וי"ה של יובל. ולא מבעיא אם אותו יחיד יצא ידי חובתו שאינו חוזר ומתפלל להוציאו. ואע"פי שיצא מוציא בתפלה לא תקנו חכמים שיוציא אדם חברו אלא ש"צ בצבור. חדא דתפלה בלחש תקנוה ועוד דרחמי נינהו ואיבעי ליה למבעי רחמי אנפשיה ואפי' לא יצא אינו מוציא ואפי' בבקי כך פי' גאון ז"ל וכן נמי כתב הבעל עשרת הדברות בשם הריא"ג ז"ל אחר שהביא הרבה ראיות הילכך ברכת מצות וכיוצא בהם דיחיד נעשה שליח ליחיד יחיד נמי מוציא אע"פי שיצא. תפלה וכיוצא בה דאין יחיד נעשה שליח יחיד אלא בעשרה אין היחיד שליח להוציא יחיד אלא בעשרה בין יצא בין לא יצא עכ"ל. ונשאל רבי' שרירא ז"ל על ענין בני אדם שאין יודעים בתפלו' כתקנן מהו להשמיע שליח לפניהם וילכו אחריו ולא יטעו. והשיב אין לו רשות להשמיע קולו כשמתפלל לעצמו עד שירד לפני התיבה ואסור לעשות כך מהני קראי דחנה ע"כ: מקומות שנהגו לעשות ב' חזנים א' ליוצר ואחד למוסף הראשון קורא ואחר ההפטרה יאמר אשרי ויחזיר הספרי' למקומן ויעמוד השני ויאמר קדיש ויתפלל תפלת מוסף: וכיצד תפלת הצבור בשחרית ובמוסף ובמנחה. אחר שהתפללו הצבור בלחש פותח ש"צ התפלה בקול רם להוציא מי שאינו בקי או כדי לענות קדושה.
